להצליח בסמינר,
בחברה ובחיים

אבל היא נמצאת בהישרדות.

מגינה על הערך שלה. מגינה על תחושת השייכות.
בודקת כל הזמן איפה היא עומדת מול הבנות.

היא באמת רוצה להצליח.
אבל איך אפשר להשקיע בלימודים כשהראש עסוק ב"מה יגידו"?

איך היא יכולה להרים ראש להתגאות בערכים שלה, לנסות להעיז –
כשהפחד הוא מה יחשבו עליה או מה יקרה אם היא תיכשל?

אז היא מוותרת מראש.
וזה נראה מבחוץ כמו חוסר עניין – אבל זה פחד.

חוסן שנותן לה בסיס יציב לעמוד עליו:
לדעת שהיא שווה גם בלי אישור מבחוץ, להתמודד עם כישלון בלי להישבר,
ולהמשיך גם כשקשה.

כשהערך העצמי בריא – כל תחושת החיים בריאה וזורמת.