להצליח בסמינר,
בחברה ובחיים

אבל היא נמצאת בהישרדות.

מגינה על הערך שלה. מגינה על תחושת השייכות.
בודקת כל הזמן איפה היא במעמד החברתי מול שאר הבנות בכיתה.

היא באמת רוצה להצליח.
אבל איך אפשר להשקיע בלימודים כשהראש עסוק ב"מה יגידו"?

איך היא יכולה להרים ראש להתגאות בערכים שלה, להעיז לעשות אחרת –
כשהפחד מה יחשבו עליה או מה יקרה אם היא תיכשל – נוכח בעוצמה?

אז היא מוותרת מראש.
וזה נראה מבחוץ כמו חוסר עניין – אבל זה פחד.

בסדנת המאסטר – היא מקבלת חוסן.

חוסן שנותן לה בסיס יציב לעמוד עליו:
לדעת שהיא שווה גם בלי אישור מבחוץ, להתמודד עם כישלון בלי להישבר,
ולהיות היא – גם כשזה קצת מאתגר.

כשהערך העצמי בריא – כל תחושת החיים בריאה וזורמת.